התעוררתי בבוקר בתחושת מועקה.
אמש כעסתי קצת יתר על המידה על אחת משתי בנותיי.
קרה לך?
כעס מוגזם, גם אם מסיבה מוצדקת לכאורה, כלפי מי שאנחנו הכי אוהבים, דואגים ואכפת לנו.
ובכן, חשבת פעם על הצורך בוויסות רגשות?
אני עצמי חושבת על כך לפחות 5 פעמים ביממה.
כעסתי עלייה ובאותה העת תרגלתי את החמלה, שהיא אחת מתכונותיי המולדות ומובנות באישיותי, יש אומרים, ובתוך תוכו של כל ייצור אנושי, אני נוטה להאמין, אלא אם כן חל שיבוש כלשהו בתהליך הצמיחה שלו בשנות ילדותו במיוחד, אבל לא רק.
ובכן, אז למה, במחילה מכבוד כולם, לעזאזל, אני (וכולנו, יש להניח) נופלת בזה בכל פעם מחדש?
חמלה, חמלה, חמלה...... שיננתי לעצמי, הרמתי טלפון, שלחתי מסרון, עוד מסרון, עוד הרבה מסרונים, חיבקתי, התנצלתי וייסדתי מחדש בפעם המי יודע כמה את יחסיי השבריריים עם האהובה לי מכל (טוב, אחת מהשתיים האהובות עלי מכל).
יצאתי ליומי.
חשבתי לעצמי: "כמה קל זה יכול היה להיות, לו זכרתי, הפנמתי ויישמתי באמת, את מה שאני ממילא יודעת בראש, מרגישה בלב ולרוב מבצעת".
אבל גם אני כאחד האדם, רוצה, מתכוונת ולעיתים מועדת.
חשוב מאוד לזכור את אותו הרגע, בו אני חושבת לעצמי, שקרה כאן משהו "בלתי נסבל", לא נכון לי, לא טוב לי, ובעצם בסופו של דבר, היה זה אירוע אחד מיני רבים בחיים של שתי נשים, במקרה הזה אם וביתה.
זכרתי, שאני אוהבת אותה עד מאוד!!!
היה לי יום מצוין. חשתי הקלה גדולה.
חייכתי לעצמי כל הדרך אל ...
עד הפעם הבאה, שתגיע בעוד הרבה מאוד זמן....
Comentários