רות, סוף

רות, סוף!

"אני לא רוצה אותך יותר!", מה לא ברור במשפט הזה?

יכולות להיות סיבות אין ספור לכך, שאיני רוצה בקשר הזה עוד, אבל אין ויכוח על כך, שאיני רוצה אותו ואת הקשר עמו בחיי עוד!

מה לא ברור?

למה לא להניח לי, ולהתקדם הלאה?

למה לשלוח שליחים ולהטריד חברים ומכרים?

הרי זו הפעולה ההפוכה, שיש לעשות כדי לקרב מישהו אהוב אלייך-ללחוץ ולסגור עליו.

שחרר אותו, ואולי יהיה לך סיכוי מתישהו לקבל אותו בחזרה...., ואולי לא. קח צ'אנס.

את זה אנחנו יודעים בתיאוריה, כמו ששר סטינג: "If you love somebody, set them free"

לא רוצה עוד!!!!

היה טוב, היה רע, וכעת סוף!

ואז נשארים עם הריק הזה.

גם אני נשארת עם הריק הזה, אבל אני קבעתי, החלטתי, נקטתי, יזמתי.

נכון, זה קשה לפעמים להידחות, אבל למה לא לכבד את רצון בן/בת הזוג להיפרד.

ומה זה בעצם משנה למה? ויש להניח, שהלמה הזה נאצר ולא רק פעם אחת.

לך זה משנה, כי אולי תלמד מזה לפעם הבאה, לקשר הבא, ואולי לא...

אבל מוסרית, האם זה תפקידו של בן/בת הזוג המבקשים לעזוב למלא את החור הזה? להסביר? לתת כיוון? ובמיוחד אם חשו שאמרו כבר הכול?

אני סבורה, שלא!

זו דעתי המקצועית והאישית.

אם לא למדת בתוך מערכת היחסים, מה טוב ומה פחות, ומה רע, למה לו/לה להסביר לך אחרי מות?

למה זו אחריות של מי שעוזב להסביר למי שאכזב אותו, למה הוא/היא לא רוצים בזה עוד?

אז ראשית, כדאי ללמוד מכל מהלך שלנו. ושימו לב, שאני לא אומרת או מציעה באופן גורף לכלכל כל צעד או לחילופין להימנע מטעויות, כי מי יכול? והאמת גם לא לגמרי רצוי.

אני אפילו ארחיק לכת, ואומר, שהייתי שמחה לטעות, לא יותר מידי, כמובן, אבל במידה. זה לעולם יאפשר לי לקחת יוזמה למחשבה, לתיקון, להפוך לאדם טוב יותר.

ולא הייתי אומרת: "הלוואי, שאעשה הכול כמו בספר הדרכה".

טוב, אני חושבת, שהבהרתי את דעתי בסוגיה.

סיימתם קשר, או מישהו אחר סיים אותו עבורכם או במקומכם, צאו ולימדו, שנסו מותניים, עשו חשבון נפש מבלי לייסר או להתייסר. לעולם ניתן ללמוד, להשתבח לקראת הפעם הבאה או בכלל, ואף רצוי כשיעור.

בהצלחה!