צילה

צילה, נקרא לה כך, הגיעה אליי לפני מספר שנים. היא (אז) אישה נאה באמצע שנות הששים שלה. פקידה בבנק מוכר וידוע מזה שנים רבות, עלתה ופרחה מתפקיד זוטר וניהול בינוני. נשואה מזה כ-40! שנים, ויוסף, איש טכני בחברה גדולה, אף הוא ותיק במקום העבודה שלו.

לשניים 3 ילדים ו-5 נכדים. בית נאה, חיים נוחים.

אז אם הכול כל כך טוב, אז למה לבוא אליי?

אז לא הכול טוב, כפי שנראה לכאורה.

צילה מציגה בפניי חיי נישואין שגרתיים, שהפכו למשמימים. הוא טוענת, שיוסף איש משעמם, אפור, חסר עניין בדבר. יוצא בבוקר לעבודה, חוזר בשעות הערב המוקדמות, ומאותו הרגע יושב בכורסתו מול מסך הטלוויזיה, ספק בוהה ספק צופה, בין לבין אוכל, ועולה על יצואו בשעה 22:30 לכל המאוחר וחוזר חלילה.

התיאור אכן נשמע לא טוב. כזה שעלול להוביל למשבר גדול וחס וחלילה יתכן, שיסתיים בפרידה.

התעניינתי בשגרה יומה של צילה. זו סיפרה, שהיא עובדת מהבוקר עד אחה"צ המוקדמים. הילדים כמו הנכדים גרים לא בקרבת מקום, לכן נפגשים בסופי שבוע. היא מאוד משועממת. אין לה תחביבים, ואינה עוסקת בספורט.

חשדי עלה בי מיד.

ביקשתי להיפגש גם עם יוסף.

צילה ביקשה לא להיות בפגישה זו.

מצאתי גבר נחמד מאוד. איש שיחה מעניין. עדין נפש.

שאלתי על היחסים עם צילה.

סיפר, שהם התחתנו מאהבה גדולה, שהחזיקה מעמד כשני עשורים ומחצית העשור, עד שהילדים בגרו, ועזבו את הבית. "כאילו שהיא חיכתה, שהם לא יהיו בבית, כדי ללא להפסיק להתלונן", מפיו.

מסתבר, שיוסף סופג תלונות, כעסים, מרירות ונרגנות שנים רבות.

"למדתי לחיות עם זה. אני עושה את זה בשביל שלום בית, הילדים, ובעצם אני עדיין אוהב את צילה וזוכר לה את הימים היפים בינינו, אבל זה קשה יותר ויותר".

כששאלתי אותו, מה חשב לעשות מעתה ועד גיל 120, ענה שלחיות אותו הדבר, ליהנות ממה שיש ו"להעביר" את הזמן.

סיפרתי לו, שצילה מאוד לא מרוצה מחייה. לא היה מופתע לחלוטין, אך בכל זאת השתומם מן העובדה, שהיא יזמה את הצעד לגשת לעזרה מקצועית.

ובכן, אנחנו משתנים עם השנים, כך גם הרצונות, העדפות, העניין שלנו.

אנחנו מוצאים את עצמנו חולקים בית, משפחה וחיים עם מי שאהבנו לפני שנים רבות, אבל לפתע אינו "אהבת חיינו", לכאורה.

אם יש עניין משותף להמשיך לחיות יחד בטוב, בשמחה, בחיבה, יש מה לעשות.

נפגשתי עם השניים לסירוגין, יותר עם צילה, כי כך נוצר הצורך, פעמים מספר נפגשנו יחד.

השניים נזכרו למה התחתנו מלכתחילה, מה חיבר ביניהם עוד טרם הגיחו הילדים לעולם, מה אהבו לעשות יחד, ניסינו לשחזר את הרגשות של העבר ולבדוק אותם המרחק של זמן. בחנו את הצרכים השונים של כל אחד לחוד וביחד.

השניים עד היום חולקים חיים משותפים. היחסים ביניהם השתפרו מאוד. הם יותר משוחחים על הדברים. לא הכול דבש, אבל הרוב סילאן.